<h1>שו"ת הרמ"ה סימן רפ"ד</h1>
<h2>דף י.</h2>
וששאלת במי שקנה שלשה רבעי חצר ויש לו עדי חזקה ושטר והרביע היה של קרובת המחזיק והיתה עמו בבית כל ימי חייה ומתה והוציא אחר שטר שכתוב שקנה כל החצר מן האשה הזאת בחיי אמה והיא לא זכתה בה אלא לאחר מיתת אמה מחמת ירושה עיקר הדין הזה כמו שכתב גבירי מטעמא דאין אדם מקנה לחבירו דבר שאינו ברשותו ומה שאירש מאבא מכור לך דלא אמר כלום ואין בזה כלום ספק אלא שתמהתי היאך דברי גבירי סותרים זה את זה לפי שדן בבעל שמכר נכסי אשתו קטנה שנתים קודם אירוסיה שאינו נאמן לומר דמידי דלאו דיליה זבן ומוקים ליה בידיה דלוקח כמו שמפורש בשאלה אחריתי והכא משמע דאמרינן דהאי איתתא מידי דלאו דידה זבנא ולא מוקמי' ליה בידא דלוקח ודאי תרווייהו חד דינא אית להו דאידי ואידי אין אדם מקנה לחבירו דבר שאינו שלו ולא מוקמינן ליה בידא דלוקח אלא בראיה ברורה דמתברר בשטר או בעדים דהאי מידי דהוי דמוכר בשעת לקיחתו של זה ואי לא לא אבל מטעמא דלא פלגי' דיבורא לאו כלום הוא דודאי פלגי' דיבורא ולית דחש לה לדאמרי' בירושלמי דאגמרא דידן סמכינן כדאמרינן גבי פלוני בא על אשתו ובהדיא נמי אפסיק הלכתא בפרק יש נוחלין דפלגי' דיבורא ולא תזוז מינה מאיר הלוי בר טודרוס הלוי ז"ל.
